מסמנים עם כלי כתיבה על גבי נייר המחברת את אורכה של הקשית, ללא החלק המתקפל. (תמונה מס' 2)
גוזרים לפי אורך זה מלבן, כך שאורכו כאורך הקשית שסימנו ורוחבו כ-5 ס"מ. (תמונה מס' 3)
מגלגלים את מלבן הנייר כך שילפף את הקשית, כמה שאפשר צמוד אליה, ומדביקים בנייר דבק את הגליל שיצרנו ממלבן הנייר כדי שלא ייפתח. (תמונה מס' 4)
מוציאים את הקשית.
גוזרים שיניים באחד הקצוות של מלבן הנייר ופותחים אותן כמו "שמש". (תמונה מס' 5 +6)
גוזרים משולש שווה שוקיים ומגלגלים אותו לצורת קונוס (שמים צלע אחת של המשולש על גבי הצלע השנייה). מיישרים בעזרת מספריים את הבסיס שלו. (תמונה מס' 7)
מלבישים את הקונוס על הצד עם השיניים הגזורות של גליל הנייר (אפשר למרוח את השיניים בדבק סטיק אם יש, לחיזוק החיבור). (תמונה מס' 8)
גוזרים שני משולשים ישרי זווית (או באיזו צורה שנרצה שכנפי הטיל ייראו) ומחברים אותם בנייר דבק לגוף גליל הנייר. (תמונה מס' 9)
מכניסים שוב את הקשית לתוך הגליל כשהחלק המכופף של הקשית (החלק הקצר) נמצא מחוץ לגליל. (תמונה מס' 10)
נושפים אל תוך הקש ומעיפים את הטיל!
שימו לב, צורות שונות של הכנפיים ומיקום הדבקתן ישפיע על יעילות תעופת הטיל שלכם. נסו צורות שונות ובדקו את השפעתן על האופן בו הטיל שלכם עף. בגלל שמדובר בחומרים פשוטים אין בעיה להכין כל פעם כנפיים חדשות ולנסותן - מסירים את הקודמות בעדינות עם דבק הנייר שהצמיד אותם לגוף הטיל ומחליפים. במקרה שגוף הטיל נהרס, מכינים חדש!
מה קורה פה?
טילים עפים בזכות עיקרון שמכונה חוק פעולה-תגובה (או 'החוק השלישי של ניוטון'). לפי עיקרון זה, לכל פעולה יש תמיד תגובה נגדית באותה העוצמה ובכיוון ההפוך.
בטיל שלנו, נשפנו דרך הקשית אוויר שנכנס אל הטיל. מכיוון שקצה הטיל סגור, האוויר לא יכול להמשיך להתקדם ולכן הוא חוזר לאחור ויוצא דרך הפתח שבקצה האחורי. האוויר שנפלט לצד אחד מקצה הטיל, מפעיל עליו בדיוק את אותו כוח דחף לצד השני, וככה גורם לו לנוע ולהתקדם.
אפשר לראות את אותו העיקרון כשמנפחים בלון ומשחררים אותו (בלי לקשור). לאן יעוף הבלון? בכיוון המנוגד לכיוון יציאת האוויר מהפייה שלו.
ואיך מעיפים טילים אמיתיים לחלל? הרעיון בטיל הוא לדחוף גז במהירות גבוהה לאחור כדי שהטיל יידחף כלפי מעלה ויתגבר על כוח המשיכה שמושך אותו כלפי מטה. דחיפת הגזים בדרך כלל נוצרת כתוצאה מתגובת בעירה כימית. בתוך גוף הטיל יש דלק שבוער והמנוע הודף את הגזים שמשתחררים במהירות גבוהה אחורה וכך מאיץ הטיל באופן מתמשך גם ללא נוכחות של אוויר. ככל שקצב הבערה גדול יותר כך יידחף הטיל בעוצמה גדולה יותר אך הדלק ייגמר מהר יותר.
