גוזרים מהקשית חתיכה באורך של כ-5 ס"מ. (תמונה מספר 2)
ממלאים מעט מים בכוס (כמה מים למלא? בדקו עד לאן מגיעה הקשית כאשר מכניסים אותה אל הכוס, ומלאו כ-2 ס"מ מעל נקודה זו).
מוסיפים מעט צבע מאכל.
מקפלים את נייר הטישו בצורת מניפה, כך שצידה האחד פרוס והשני סגור. (תמונה מספר 3)
מהדקים היטב את קצה המניפה הסגור ומשחילים אותו אל תוך הקשית החתוכה, עד לקצה הקשית. (תמונה מספר 4)
מכניסים את הקשית עם המניפה אל תוך הכוס עם המים וממתינים מספר רגעים עד שהמניפה מתחילה להיצבע. (תמונה מספר 5)
כדי ליצור פרח ובו מספר צבעים, לאחר שהנייר מתחיל להיצבע, מכניסים את הקשית עם המניפה לכוס מים נוספת ובה צבע מאכל בצבע שונה.
מה קורה פה?
למולקולות מים (וגם נוזלים אחרים) יש תכונה מוזרה - הן שואפות להידבק, גם אחת לשנייה וגם לחומרים אחרים.
תכונת ההידבקות של המים גורמת להם להיצמד לסיבים של הנייר ולנסות "להתקדם" לאורכם. המים המתקדמים מרטיבים לאט לאט את כל הנייר וצובעים אותו.
כיצד המים הצבועים מטפסים למעלה? כוח המשיכה של המים (וכל נוזל) אל מולקולות הנייר הוא כה חזק, שהוא מתנגד לכוח המשיכה של כדור הארץ. זו הסיבה שהמים "מטפסים" במעלה הנייר המונח בכוס. משיכה זו חזקה יותר ככל שהסיבים מהם עשוי הנייר דקים יותר, מכיוון שאז שטח המגע של המים איתם גדול יותר. כוח זה נקרא גם "כוח הנימיות", והוא הכוח המושך את המים משורשי העצים לאורך הגזע והענפים, עד לעלים שבצמרת.
את תופעת הנימיות ניתן למצוא גם במקומות אחרים, למשל פתיליית שמן או נר ה"שואבת" שמן או שעווה נוזלית. גם צינוריות ניקוז הדמעות המצויות בעינינו מנקזות את נוזל הדמעות בעזרת הנימיות.
ניסוי נוסף:
גוזרים את הפרחים המצוירים למטה/למעלה/מימין/משמאל/בעמוד הבא (אפשר גם לצייר לבד!), מקפלים כלפי המרכז את עלי הכותרת ומניחים את הפרח הסגור בעדינות על גבי קערה או צלחת עם מים, כאשר העלים המקופלים נמצאים כלפי מעלה. מה קורה לפרחים? (תמונה מספר 6)
הנייר מורכב מסיבים שנראים כמו צינוריות קטנטנות ובעקבות "כוח הנימיות" המים מטפסים בתוכם וגורמים להם להתנפח ולהתרחב. התרחבות הסיבים גורמת ליישור הקפלים ולפתיחת עלי הכותרת של הפרח.
