בעזרת מבוגר חותכים את הלימון וסוחטים אותו לתוך קערה קטנה. (תמונה מס' 2)
טובלים את קיסם האוזניים במיץ הלימון. (תמונה מס' 3)
כותבים בעזרתו על דף הנייר. (תמונה מס' 4)
ממתינים מעט שהדף יתייבש.
בעזרת מבוגר מניחים בזהירות את הנייר על טוסטר חם וממתינים מעט עד שיתגלה הכתב. (תמונה מס' 5 + 6 )
מה קורה פה?
כאשר סוכר מתחמם הוא משנה את צבעו לחום (כמו שקורה בקרמל). מה הקשר בין סוכר לדף הנייר ומיץ הלימון?
החומר העיקרי ממנו מורכב דף הנייר נקרא תאית. התאית היא חומר המורכב משרשרת של מולקולות קטנות יותר המחוברות יחד. שרשרת כזאת נקראת "פולימר".
המולקולות מהן מורכב פולימר התאית הן מולקולות של גלוקוז = סוכר. כלומר, התאית מורכבת מהרבה מולקולות סוכר המחוברות ביניהן בשרשרת ארוכה.
כאשר אנחנו כותבים עם מיץ הלימון על הנייר, החומצה שבמיץ הלימון מצליחה לפרק את השרשראות הארוכות האלו. כשהגלוקוז אינו מחובר בשרשרת הוא עמיד פחות לחום מאשר כשהוא נמצא בפולימר. לכן, במקום בו נספג מיץ הלימון בדף, הדף יותר רגיש לחום והסוכר שבו משנה את צבעו לחום.
חשוב להדגיש כי גם הגלוקוז שנמצא בפולימר ישנה את צבעו לבסוף, אבל יהיה צורך בחשיפה ארוכה יותר למקור החום.
