נועצים את השיפוד בחלקו התחתון של הבלון (קרוב לקשירה) לאט-לאט ותוך תנועה סיבובית עד שהוא נכנס לתוך הבלון. (תמונה מס' 3) כדאי להחזיק את פיית הבלון ביד אחת ולמתוח ממש קצת בזמן שאתם מנסים לנעוץ.
ממשיכים ודוחפים את השיפוד בתנועה איטית וסיבובית ומוציאים אותו מהבלון מצידו השני, בנקודה הכהה שנמצאת ממש מול הקשירה. (תמונה מס' 4+5+6)
הבלון התפוצץ? לא נורא! מתחילים מחדש עד שמצליחים ומקבלים בלון על שיפוד! (תמונה מס' 7)
מה קורה פה?
הגומי ממנו עשוי הבלון מורכב ממולקולות ארוכות מאוד הקשורות זו לזו, קצת כמו סבך של חוטים. כל מולקולה ארוכה שכזאת מורכבת בעצם מהרבה יחידות קטנות של מולקולות המחוברות זו לזו כמו שרשרת.
השרשראות הארוכות האלה מחוברות אחת לשנייה בקשרים שנקראים 'קשרי צילוב'. הקשרים האלה הם אלו שהופכים את הגומי לחומר אלסטי שניתן למתוח אותו ולאחר מכן הוא יחזור למצבו המקורי.
מה קורה אם מותחים את הקשרים האלו יותר מדי (כמו שקורה למשל כשמנפחים בלון עם יותר מדי אוויר)? הם נשברים והגומי נקרע!
אחרי שניפחתם את הבלון, תוכלו לראות בקצוות הבלון (איפה שאנחנו קושרים אותו ובדיוק ממול) שהצבע שם כהה יותר מבשאר הבלון. זה בגלל שהגומי שם קצת יותר עבה ופחות מתוח משאר הבלון, מה שאומר שהכוח המותח אותו חלש יותר. בדיוק בגלל זה אנחנו יכולים לנעוץ את השיפוד בגומי בנקודות האלה בלי שהקשרים ייקרעו ובלי שהבלון יתפוצץ! השיפוד מצליח להיכנס בין המולקולות, וגם אם חלק מקשרי הצילוב נשברים, יש עוד מספיק קשרים מסביב שישמרו על הבלון שלם.
מה יקרה אם ננסה להכניס את השיפוד דרך דופן הבלון, איפה שהגומי מתוח יותר? נכון מאוד, הוא יתפוצץ ברגע! הסיבה היא שכוח המתיחה שם גדול מאוד והכנסת השיפוד מחלישה מאוד את האזור עד שקשרי הצילוב הקיימים לא עומדים עוד בכוחות המתיחה ונשברים.
לצערנו, לא ניתן להשאיר את הבלון על השיפוד למשך זמן ארוך. אם תניחו את הבלון המשופד שלכם בצד ותמתינו מספר דקות, תוכלו לראות שהאוויר יוצא ממנו לאט-לאט דרך החורים שהשיפוד יצר.
